בעקבות מלחמת “חרבות ברזל” עזבו את המדינה עשרות אלפי עובדים זרים. בנוסף להם, נמנעת כניסתם לישראל של עשרות אלפי פועלים מעזה ומהשטחים, מה שיוצר מחסור חמור בידיים עובדות בתחומים חשובים. בראש ובראשונה בענפי החקלאות והבנייה, אולם גם בתחומים נוספים כמו סיעוד, תיירות, מלונאות ושירותים.
בענף החקלאות חסרים למעלה מ-35 אלף עובדים. הלב מתחמם נוכח אלפי מתנדבים שמגיעים לסייע לחקלאים ביוזמתם. בנוסף, משרד החקלאות בשיתוף אגף החינוך של צה”ל חיבר בין חיילים לא־קרביים, שאינם נמצאים במשימות ביטחון שוטף או משימות אחרות, לבין חקלאים שזקוקים לסיוע. אלא שהדבר דומה למתן אקמול לטווח קצר. בקיבוצי ויישובי העוטף חיים ומתפרנסים חקלאים רבים, האחראים לשיעור ניכר מהתוצרת הנמכרת בישראל. כעת, עומד יבול רב הממתין לקטיף, ובאין ידיים עובדות קיים חשש הן מחיסול הענף והן ממחסור חמור של ירקות, פירות וחלב.
המחסור בידיים עובדות מורגש גם בענפים אחרים. זה כמה שנים שבישראל חסרים אלפי מטפלים סיעודיים ובעקבות המלחמה המצב החמיר עוד יותר בשל בריחת מטפלים ועצירת הגעתם של מטפלים חדשים. כ־80 אלף פלסטינים הועסקו בענף הבנייה בישראל לפני 7 באוקטובר. היעלמותם מאתרי הבנייה גורמת לפגיעה חמורה וקשה בענף ולחוסר יכולת לקדם פרויקטי־בנייה, ומכאן קצרה הדרך לקריסת חברות ולעלייה בלתי נמנעת של מחירי הדיור.
יבוא עובדים זרים הוא הרי תעשייה בפני עצמה, שמתווכים רבים מאוד חיים ממנה. אבל רצף סיני אינו טוב יותר בהכרח מרצף רומני. הכל עניין של כסף
נוכח מצוקת כוח האדם הקשה הצהירה הממשלה על יבוא עובדים מסרי־לנקה והודו, ואפילו ממלוואי שבאפריקה. בנוסף נעשים ניסיונות לשכנע את האזרחים התאילנדים, שרבים מהם עבדו בענפי החקלאות השונים ביישובי העוטף ובמקומות אחרים, לחזור לעבוד בארץ. למעשה, הממשלה ממשיכה באותה מדיניות שקדמה ל”חרבות ברזל”. יבוא עובדים זרים הוא הרי תעשייה בפני עצמה, שמתווכים רבים מאוד חיים ממנה. ראוי לומר: רצף סיני אינו טוב יותר בהכרח מרצף רומני. הכל עניין של כסף. יש לקוות שהמדינה תצליח ביבוא של עובדים אלא שאם לשפוט את הצעדים עד כה, מדובר בטיפה בים והמצוקה בכל הענפים רבה.
חלק מהפתרון למשבר בכוח האדם נמצא כאן. על פי נתוני רשות האוכלוסין, בישראל שוהים נכון לסוף שנת 2022, כ-25 אלף עובדים זרים שרישיון העבודה שלהם פג. בנוסף להם יש בארץ אלפי מבקשי מקלט וכן עשרות־אלפי תיירים שתוקפה של הוויזה שלהם פג והם שוהים בלתי־חוקיים. לאחרונה הודיעה רשות האוכלוסין וההגירה כי לא תאכוף איסור העסקת עובדים זרים שהם שוהים בלתי־חוקיים בבתי מלון, עד לסוף אוקטובר 2024 לנוכח המחסור בעובדים.
זה שנים שמדינת ישראל “לא בולעת ולא מקיאה” את עשרות־אלפי מהגרי העבודה, חלקם עובדים וחלקם מובטלים. לקהילה זו בעיות מובנות רבות, כפי שלימדו המהומות והעימותים שפרצו בין מתנגדי המשטר באריתריאה לתומכיו בתחילה השנה. יתרה מכך, בגלל שזו קהילה של חסרי מעמד, רבים מאותם שוהים בלתי־חוקיים, עובדים ב”שחור” ולמעשה מתדלקים תעשייה בלתי־חוקית של כסף לא מדווח, עבריינות ופשע. מדובר בכסף שיכול להיכנס לקופת המדינה.
על ישראל לפנות בראש וראשונה לאותם שוהים בלתי־חוקיים ולהציע להם לעבור הכשרות מקצועיות בתחומים השונים, בתמורה לקבלת אשרת שהייה ועבודה לתקופה של 10 שנים. חלקם הם בעלי משפחות הכמהים לעבוד ולהסדיר את מעמדם. בכך תשיג ישראל כמה מטרות. ראשית, גיוס כוח עבודה זמין ומהיר. שנית, עובדים אלו יהפכו לחוקיים, וכך אפשר יהיה בעתיד להתמודד עם שאלת מעמדם בצורה הגונה — לגרשם או להשאירם. בינתיים, המדינה תיתן להם אפשרות להשתכר שכר הוגן, להשתלב חברתית, להיטיב את מצבם הכלכלי והחברתי ובדרך זו גם לצמצם מתחים חברתיים.
עשרות אלפי הזרים החיים בישראל הם כוח עבודה זמין וזול יותר מאשר עובדים “מיובאים” ממדינות זרות. על הממשלה לעשות את הדבר הנכון, להכשירם בהקדם ולאפשר לנו להמשיך להניע את הכלכלה.
שייקה נפחא הוא בעלים של חברת סלעית נדל”ן